איך לצאת לחרות באמת - מאמר חובה!

ר' י. דהאן
י"ג ניסן ה'תשע"ז 09/04/17
אם נתבונן מעט נשים לב שהרבה מצוות התוכן העיקרי בהם הוא זכר ליציאת מצרים.

ולכאורה למה?! מה יש בענין יציאת מצרים עד שענינו נמצא בהרבה מצוות , ובעיקר במצוות יומיות כגון: קריאת שמע, תפילין, קידוש השבת וכו'

אלא באמת ענין יציאת מצרים הוא היסוד באמונת ישראל , בעצם מה שהופך את האדם ליהודי וע"י ההתבוננות בזה כל הנהגותיו משתנות ומקבלות משמעות אחרת.( כמובא בספר החינוך, בדרך מצוותיך וכו').

"בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל"

אם נתבונן מעט נשים לב שהרבה מצוות התוכן העיקרי בהם הוא זכר ליציאת מצרים.

ולכאורה למה?! מה יש בענין יציאת מצרים עד שענינו נמצא בהרבה מצוות , ובעיקר במצוות יומיות כגון: קריאת שמע, תפילין, קידוש השבת וכו'

אלא באמת ענין יציאת מצרים הוא היסוד באמונת ישראל , בעצם מה שהופך את האדם ליהודי וע"י ההתבוננות בזה כל הנהגותיו משתנות ומקבלות משמעות אחרת.( כמובא בספר החינוך, בדרך מצוותיך וכו').

ובעצם ביציאת מצרים נבחנו בנ"י במידת אמונתם ומי שלא האמין בהשם ובמשה שיוציאם ממצרים- מת במכת חושך. כמובא בחז"ל:" וחמושים עלו בני ישראל ממצרים" ומפרשים שעלו אחד מתוך חמישה, וי"א אחד מחמישים.. אלא היה צורך באמונה בסיסית כדי שיזכה האדם להתרחשות הנס- שהיא הנהגת הפך הטבע. ובכן לפני כל נס ונס היה צורך שבנ"י יאמינו בדברי השם הנאמרים למשה כמובא ב"אור החיים" על הפסוק: "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו", שנתבקש מבני ישראל שיסעו מדרגתם הנוכחית ויאמינו בהשם בקריעת הים ורק אז יזכו להנהגה זו.

וזה כל ענין התעללות במצרים לעיני בני ישראל- להראות שיש השם בקרב הארץ, היינו שהוא מצוי ומשגיח וברצונו משנה הטבעים ואין מעכב על ידו והוא הכח הפועל בנפעל ממש. האמונה שנתיחדה לבנ"י ומתבקשת מהם בכל עת, ולא בלבד האמונה שהשם ברא את העולם ותו לא. כמו שאין צריך לאמונה על חיות הנפש שבגוף, מאחר שאדם רואה את בשרו ודמו חיים, שהרי הם מצד עצמם כמו דומם ממש וחיותם מורה על הנפש שבגוף וענין זה אינו נצרך לאמונה. הוא הדין כלפי העולם, שהעולם מצד עצמו על כל פרטיו ועניני והכל דומם ואין לו שום חיות וכל חיותו היא מכוח זה שהשם "ממלא כל עלמין" ומחיהו כל דבר לפי ענינו  ואמונה זו גם הגוי מאמין.

אלא מה שנדרש מיהודי- זה להאמין בהשגחתו הפרטית בכל רגע ובכל עת על כל דבר, כרצונו. וענין זה נתוודע ב"אנוכי ד' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא במעשה בראשית.

מסיבה זו נתיחד ענין יציאת מצרים במצוות. וע"י שאדם מאמין בזה ממילא יכול לקבל תורה שאחרי שקבל עליו את מלכות השם רוצה לקיים את דבריו. ולכן מי שלא האמין בגאולה בהיותו במצרים מת במכת חושך.

וזה מתבטא במצה שלא תופחת, הנקראת 'לחם עוני' המסמלת על שפלות והעדר הישות כלפי הקב"ה שהוא המציאות היחידה , וכל העולם על כל פרטיו הם ביטוי לעשר מאמרות שבהם נברא העולם.

וידוע מאמר הזוהר על המצה שנקראת "מיכלא דמאמנותא"- לחם האמונה, שע"י אכילת המצה נשרשת באדם אמונה בהשם ובהשגחתו שזהו התנאי ההכרחי לצאת ממצרים הכללית והפרטית. ע"י זוכה האדם להבין שכל מה שהשם מעביר עליו זה לטובתו הגמורה, מאחר שאין מקריות אצל השם. וככל שמרבים במצוות החג, המבטאות את ענין האמונה ממשיכים על כל השנה את אור האמונה שבליל הסדר ההמשכה היא בכלליות ויורדת לפרטות במהלך השנה כולה.

שנזכה כולנו בקרוב לגאולה ולבנין ביהמ"ק אמן

פסח כשר ושמח!   

תגובות

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש באתר, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.