הרב שפירא: האם ארץ ישראל נחשבת "פנים חדשות"?

הרב שפירא
כ"א טבת ה'תשע"ח 08/01/18
בדבר שאלתו המחכימה האם חתן וכלה שהתקיימה חתונתם בחו"ל ואח"כ הגיעו בתוך שבעת ימי המשתה לארה"ק עם קרוביהם, ועושים סעודה בלא פנים חדשות, אם י"ל שהישיבה בא"י שנתחדשה להם כעת היא עצמה פנים חדשות דומיא דשבת שכתבו הראשונים שמיקרי פנים חדשות.

חתן וכלה שעולים לארץ הקודש בעיצומם של ימי המשתה, אם נחשבת העלייה לא"י כפנים חדשות

בס"ד, כ"א טבת תשע"ח

לידי"נ ... שליט"א

מרבני ישיבת ...

ומלפנים רב קהילה ...

אחדשמעכת"ה

בדבר שאלתו המחכימה האם חתן וכלה שהתקיימה חתונתם בחו"ל ואח"כ הגיעו בתוך שבעת ימי המשתה לארה"ק עם קרוביהם, ועושים סעודה בלא פנים חדשות, אם י"ל שהישיבה בא"י שנתחדשה להם כעת היא עצמה פנים חדשות דומיא דשבת שכתבו הראשונים שמיקרי פנים חדשות.

לענ"ד בראשית התשובה לשאלה מחכימה זו יש לחדד באיזה מצב מדובר, דאם מדובר בגוונא שבאו החתן והכלה רק לביקור קצר בארה"ק, כי אז הלא לדברי השלטי גבורים והמהרי"ט אין בזה שום ענין, ועל אף שבתשובה אחרת לכת"ר כתבתי להסתפק דשמא המה קאזלו לשיטתם דס"ל שמותר לצאת לזמן קצר מאה"ק מטעם שזמן קצר אינו מחסר בשם דירה ושע"כ סוברים כמו"כ שגם לענין מצוה ומעלה אין בזה כלום, אך לדעת רוב הראשונים הסוברים שאסור לצאת גם לזמן קצר אולי גם להיפך תהיה מצוה גם בנכנס לזמן קצר, אך בנידו"ד נלענ"ד דשאני, וטעם החילוק הוא עפ"י מה שכתבתי בספרי ברית"ש ח"ג (סימן ד') לתלות את המחלוקת הנ"ל (אם מותר לצאת מא"י לזמן קצר) במחלוקת הראשונים מהו טעם איסור היציאה מהארץ, שלדעת הרשב"ם שטעם האיסור הוא משום ביטול מצוות התלויות בארץ וכן לטעם המאירי שזהו משום חשש הימשכות אחר חברה רעה א"כ אין חילוק בין זמן קצר לזמן מרובה, ורק לטעם הרמב"ן דזהו משום מצות ישיבת הארץ יש לחלק בכך כדחילקו הש"ג והמהרי"ט, וממילא יוצא שגם הסוברים דלענין האיסור לצאת מהארץ אין זה תלוי בשם דירה, מ"מ אינם חולקים על הסברא שבדבר התלוי בדירה אין כניסה ויציאה לזמן קצר נחשבת מאומה, וממילא בנדו"ד הלא וודאי שכדי להחשיב זאת לפנים חדשות בעינן למעלת השהייה גופא בא"י ולא סגי בכך שע"י זה מיתכשר עניינו לקיים מצוות התלויות בארץ או להיות בחברת יראי אלוקים, וכיון שלגבי מעלת השהייה בארץ לא מצינו למי שיחלוק על הש"ג והמהרי"ט הכותבים בהדיא שבכניסה לזמן קצר אין בכך כלום א"כ וודאי שלא סגי בהא כדי להיחשב פנים חדשות, ודו"ק ופשוט.

וכמו"כ בחתן וכלה הדרים בארה"ק ורק נסעו לעשות את החתונה בחו"ל וכעת חזרו למקום קביעותם – גם בזה איני רואה מקום לשאלה, ומהטעם הנ"ל שגם כשיצאו מהארה"ק עדיין שם דירת א"י עליהם, ולא נתחדש אצלם כעת ישיבת א"י.

וכל הנידון המחוכם של שאלת כת"ר שייך לענ"ד רק בחתן וכלה הדרים בחו"ל ושם ערכו את חתונתם, ואח"כ בתוך שבעת ימי המשתה "עשו עלייה" לארה"ק ע"מ להשתקע ולהישאר בה, שבזה אכן יש מקום טובא להסתפק בדבר.

ונלענ"ד דתלוי הדבר בשיטות הפוסקים לגבי הטעם דשבת נקראת פנים חדשות, דהנה כתבו הראשונים שהטעם הוא משום שבמדרש על "ויכל אלוהים ביום השביעי" נאמר ש"כיון שבאת שבת באו פנים חדשות", וממילא י"ל דרק לגבי שבת שמצינו כן בהדיא ולא לגבי שאר חידושים רוחניים, ובאמת נחלקו הראשונים (כמובא בב"י) לגבי יו"ט אי ג"כ מיקרי פנים חדשות, ונראה דבזה תלוי ג"כ הנידון שלפנינו, וממילא למאי דנפסק בשו"ע (אה"ע סימן ס"ב סעיף ח') שגם יו"ט מיקרי פנים חדשות א"כ לכאו' ה"ה לנדו"ד.

אלא שאכתי תלוי הדבר לענ"ד במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן גבי כל פנים חדשות אי בעינן דווקא שהפנים החדשות יאכלו בסעודה או לאו, ומרן המחבר (שם בסעיף ז') פסק בזה כרמב"ם שדווקא אם הפנים חדשות סועדים שם, ואילו רבינו הרמ"א (שם) הכריע כרמב"ן שגם אם אינם סועדים אלא רק נמצאים שם, והנה בסעיף ח' שם כתב מרן המחבר שדווקא סעודת ליל שבת וסעודת שבת בבוקר מיקרו פנים חדשות, אך לא סעודה ג', והטעם מבואר בטור דבליל שבת הוא התחלת הפנים חדשות ואח"כ ביום ישנו עילוי משום דעיקר כבוד השבת הוא ביום, אך בסעודה שלישית כבר אין שום עילוי, ואילו הרמ"א (שם בסעיף ח') הביא את מנהג אשכנז שגם בסעודה ג' מברכים ואת מה שנדחק ליישב במנהגי מהרי"ל שזה משום הדרשה, ונראה שכוונתו מחמת שהיו נוהגים לדרוש בסעודה ג' דרשה גדולה ומיוחדת יותר מבשאר הסעודות וכן משאר ימי המשתה, מיהו בימינו אין זה כך ומ"מ מברכים האשכנזים בסעודה ג', ונלענ"ד ליישב עפ"י מה שהעיר בביאור הגר"א שם (בס"ק כ"ה) דלפום סיום דברי הרמ"א לעיל (בסעיף ז') דכשבאו פנים חדשות בלילה מברכים בשביל זה גם למחרת ביום א"כ ה"ה לסעודה שלישית דכל היום כחדא חשיבא, וממילא בדוחק אפש"ל דלפי"ז א"ש מנהגנו, על אף שהגר"א עצמו (שם) מכריע דלא כרמ"א בזה, ועוד אפשר להוסיף ולהטעים בזה דאפשר שכל מה שנתחבטו הראשונים לגבי סעודה ג' היינו דווקא לדעת הרמב"ם שבעינן שהפנים חדשות יאכלו שם וי"ל דלדעתו אכן אין מברכין בשביל הפנים חדשות אלא רק בסעודה הראשונה שהגיעו וסעדו, אך לדעת הרמב"ן שלא בעינן שהפנים חדשות יאכלו א"כ ה"ה שאפשר לסבור גם שכל היום מיקרי פנים חדשות, דרק לדעת הרמב"ם שהעיקר תלוי באכילת הפנים חדשות א"כ כיון שכבר אכלו פ"א תו לית לן בה, אך לדעת הרמב"ן שהעיקר תלוי בהימצאותם באסיפת העם לכבוד החתן והכלה א"כ כל היום הראשון להתאספות הכוללת את הפנים חדשות הוא כולו בכלל פנים חדשות באו לכאן, ודו"ק ונכון לענ"ד.

אכן, בנדו"ד יוצא שכדי לברך בעינן לתרי מילי, גם להסתמך על הדעות שאף יו"ט מיחשב לפנים חדשות ולאו דווקא שבת, וגם להסתמך על דעת הרמב"ן שאף בלא שהפנים חדשות אוכלים מיקרי פנים חדשות, וזו לא שמענו לא מדברי הרמ"א ולא ממנהג אשכנז, דאין לנו שום מקור לאמר שמברכים גם על סמך שתי הקולות הללו בו זמנית, וספק ברכות להקל.

וע"כ לענ"ד אין לעשות מעשה לברך בכך. זה הנלענ"ד למעשה בענין השאלה לגבי חתן וכלה שעלו מחו"ל לא"י, ובענין חתן וכלה שעוברים בא"י לירושלים לא ראיתי לנכון להאריך דלענ"ד פשוט שאין זה נקרא פנים חדשות, ודווקא גבי מחו"ל לא"י שכל הדור בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה בזה יש מקום לספיקו לענ"ד, וגם בזה נלענ"ד דלענין מעשה אין לברך.

ואחתום ביקרא דאורייתא

ידידו אוהבו פנחס שפירא

חופק"ק בית שמש ת"ו

(הרב פנחס שפירא אב"ד שערי – שלום בבית שמש)