מלכויות ראש השנה מה חשוב לנו באמת?

הרב יהונתן גפן
כ"ט אלול ה'תשע"ט 29/09/19
הקדוש ברוך הוא ביחס לאומות העולם נקרא "מושל", אך ביחס לישראל הוא נקרא "מלך". "מושל" – פירושו רודן. הרודן שולט שליטה מלאה בעמו אולם אינו אהוב על נתיניו. "מלך" מקובל על עמו באהבה וזו תכלית יום ראש השנה, המלכת מלכותו עלינו באהבה. וזוהי תכליתנו בעולם הזה, גם אם לא נחוש בכך

כולנו יודעים שעיקר עבודת היום בראש השנה הוא המלכת ה' –קבלת עול מלכות שמים עלינו. אולם עדיין יש להבין מהי באמת הכוונה בכך? ראשית, זוהי הידיעה שהוא כל יכול, שבידו כל הכוחות כולם, והוא שליט על העולם כולו.   אולם מעבר לכך,  ישנו פן נוסף חשוב ביותר בעניין להמלכת ה'. הגאון מוילנא כותב שהקדוש ברוך הוא ביחס לאומות העולם נקרא "מושל", לעומת זאת ביחס לעם ישראל הוא נקרא "מלך". המילה "מושל" – פירושה רודן.  הרודן שולט שליטה מלאה בעמו אולם אינו אהוב על נתיניו, כיון שהם מרגישים שלא הוא מקור הטוב והחסד עבורם.    הגויים אמנם קולטים ויודעים שהקב"ה הוא שליט עליון, ובידו כל הכוחות כולם, אבל הם לא היו מעוניינים שהוא "יתערב", כביכול, בחייהם הפרטיים.

 

בניגוד לכך, "מלך" מקובל על עמו באהבה, אין לנתיניו שום ספק בעובדה שהוא מקור לכל טוב שהם מקבלים. תחושה זו היא האמורה ללוות כל יהודי ביחסו כלפי אביו שבשמים וכלפי מלכותו. על מנת שבאמת נמליך את הקב"ה עלינו בצורה נכונה ומושלמת, עלינו להכיר ולחוש שהוא, ורק הוא לבדו, מיטיב עמנו, ומהווה מקור לכל משמעות, תוכן, ושמחה בחיינו.

 

אנו מצווים במצות לא תעשה, שלא ללכת אחר אלהים אחרים, איסור זה אינו שייך רק לעבודת אלילים ממש אלא אנו מצווים להכיר בכך שאין בעולם כל  מקור לכל טוב שיהיה דוגמת בריאות, פרנסה וכדומה, מלבד הקב"ה. אדם המאמין שיש גורם אחר המשפיע על חייו וקובע משהו לגבי איכות חייו, עובר על מצות לא תעשה של לא ללכת אחר אלהים אחרים. ישנן אפשרויות רבות עד מאד שאדם עלול לטעות בהן ולתלות בהן את אושרו או אי אושרו בחייו - כסף, תנאים גשמיים, קנינים גשמיים, כבוד, או אפילו  עצם האופי והאישיות    אדם יכול לומר שהוא מאמין בלב שלם באלוקים, אבל אם צורת חייו מוכיחה שהוא נשען על אחד מהגורמים הללו, ומרגיש שהם מספקים לו את צרכיו, אזי הוא אינו יכול להמליך את הקב"ה כראוי.

 

למידת הכרתנו בעובדה שעשיית רצון ה' היא היא המפתח היחידי להצלחה בכל תחום ישנה השפעה עצומה על רמת שמירת המצוות שלנו – הימנעות מלאווים כמו גם קיום מצוות עשה.  ביחס ללאווים אומר מורי ורבי, ר' יצחק ברקוביץ שהשורש לחטאים רבים הינו פגם באמונה – המחשבה השגויה כאילו ישנן דרכים אחרות להגיע להצלחה בחיים מלבד דרך שמירת התורה והמצוות. לדוגמא, אדם העומד מול הזדמנות לרווח כספי גדול, אולם היא הכרוכה במעשה שיש בו שאלה הלכתית לא פשוטה;   החלטתו האם לעשות זאת או להימנע מכך הינה פועל יוצא מרמת האמונה שלו – אם הוא מאמין  באמת שה' הוא מקור הטוב היחידי בעולם, הוא לא יעשה מעשה שיש לו אפילו צל של ספק שרצון ה' הוא שלא יעשה זאת.  אבל אם עמוק בתוך נפשו יש מקום בו הוא תולה את בטחונו בכל מקור אחר לטוב והצלחה בחיים מלבד שמירת המצוות, כמו רמאות או חוסר יושר בענייני מסחר, אזי הוא עלול בקלות להיכנע ולא לעמוד בפיתוי.    דוגמא נוספת, כאשר עומדת על לשונו של אדם מילה של לשון הרע,  אם יש בו הכרה ברורה שמעשה זה יגרום לו בסופו של דבר אך ורק כאב וצער – הוא לא יעשה זאת.  אבל אם בשעת מעשה הרגשתו היא שאם ידבר רע על חברו עכשיו, הוא ירוויח משהו מהעניין – יקשה עליו מאד לשים מחסום לפיו.    אין ספק שאדם לא עושה חשבונות כאלה במודע, אבל עמוק בתת הכרתו מונח השורש המניע את החלטותיו, וגורם לחטאיו.   ככל שאדם מסוגל להמליך יותר את ה', כלומר להחדיר בהכרתו את ההבנה שהוא המקור היחידי לכל טוב בחייו, הוא יצליח יותר להימנע מחטא, כיוון שבעומק נפשו קיימת הכרה ברורה שמעשים אלה בסופו של דבר לא יעניקו לו שום שמחה  וטוב אמיתי.

 

באותו מבט ניתן לראות גם את קיומן של מצוות עשה: ר' חיים שמואלביץ זצ"ל מדבר על כך. הוא שואל על דברי הגמרא בקידושין "שכר מצווה בהאי עלמא ליכא" כלומר, לא ייתכן בעולם הזה שכר שיהיה מספיק לערכו של מעשה רוחני כמצווה.  לעומת זאת, חז"ל אומרים שרשעים מקבלים את שכר מצוותיהם בעולם הזה – כיצד ייתכן שיש שכר כלשהו של טוב ונוחות בזה העולם, המספיק למצוותיהם של הרשעים?   תשובתו היא שהשכר שאדם מקבל על מצווה נמדד לפי הערך שמייחס האדם לאותה מצווה, ולא יותר.  וכך, רשע שבעיניו נוחות והנאות גשמיות מהוות את מקור הסיפוק והטוב בחייו – כזה יהיה השכר שיקבל על המצוות.   דברי הגמרא על כך שאין בעולם הזה שכר על המצוות מדברים על מצווה שנעשתה בידי אדם שיודע להעריך מהו שכר רוחני, לכזה אדם אי אפשר לתת גמול של נוחות והנאה חולפת בעולם הזה.

 

על יסוד דברים אלה, נוכל להבין טוב יותר עד כמה חשוב בראש השנה לדעת ולהכיר במלכותו הבלעדית של ה' בעולם ובהיותו המקור היחיד לכל טוב ושמחה אמיתית.  ביום זה אנו נידונים על מספר המצוות שקיימנו וכנגדן מספר העבירות שעברנו.  הרמב"ם בהלכות תשובה כותב שלכל מצווה יש משקל שונה התלוי במספר גורמים, אחד החשובים שבהם הוא הכוונה שעמדה מאחורי קיום המצווה.  אם יש לאדם שאיפות גבוהות מאד בקנייני העולם הזה ודאי שמירת המצוות שלו תושפע מכך;  יהיו מקרים ומצבים בהם הוא ימנע מקיום מצווה זו או אחרת על מנת שלא לפגוע בסיפוק תאוותיו. הרב שמואלביץ מביא לדוגמא בן תורה המפסיק את לימודו כיון שרוצה להרויח כסף.   הוא מוכיח בכך שמצות תלמוד תורה שוה בעיניו פחות מסכום הכסף שהוא מתכנן להרויח. ואז גם כאשר הוא כן מקיים את המצווה, היא פגומה וערכה נמוך יותר – כיוון שהוא בעצמו הוכיח שבעיניו היא שווה פחות מרווח כספי כלשהו.   התוצאה הקשה מכך היא שהשכר שאותו אדם יקבל על מצווה זו יהיה שווה לערך שהוא ייחס למצווה.  אם כך ברור שגם לגבי קיום מצוות עשה המידה בה אנו מכירים בכך שה' הוא המקור היחידי לטוב בעולם, ושעשיית רצונו היא הדרך היחידה על ידה ניתן להצליח בחיים, הינה בעלת השפעה רבה על מאזן הזכויות והחובות שיכריעו את כף דיננו ביום ראש השנה.

 

ר' יישכר פריינד שליט"א  מספר סיפור מבהיל המעניק מימד נוסף לרעיון ששכרו של האדם נמדד בדיוק לפי מה שחשוב ביותר לאותו אדם.  בעל ה"חידושי הרי"ם" זצ"ל נסע פעם עם אדם אחד בעגלתו שהייתה רתומה לשני סוסים.  לאחר כמה מטרים מת אחד הסוסים למגינת ליבו של בעליו.  מטרים נוספים לאחר מכן, מת גם הסוס השני.  בעל העגלה היה כל כך כאוב על אובדן שני סוסיו שהיוו עבורו את עיקר פרנסתו, התיישב ובכה בכי ממושך מאד, עד שמת מרוב בכי וכאב.  באותו לילה חלם בעל החידושי הרי"ם חלום: בחלומו הוא רואה שהאדם שמת זכה לעולם הבא.  אבל כיצד היה נראה העולם הבא שלו?  כרכרה יפהפיה הרתומה לשני סוסים חסונים ומרשימים. סיפור זה מלמדנו שהעולם הבא שלנו מתהווה לפי הערכים שלנו בזה העולם – עבור אותו אדם, הדבר החשוב ביותר בחיים היה עגלתו וסוסיו, אז זו הייתה "זכותו" לנצח נצחים.

 

אדם עלול לשאול על כך, שלא נראה כל כך גרוע למי שכל ימי חייו שאף והעריך קניין גשמי זה או אחר – לזכות לקניין זה בעולם הבא כשכר על מצוותיו.  הר' פריינד משיב על שאלה זו ומספר שכאשר היה ילד צעיר הוא מאד רצה שתהיה לו מקלעת להשתעשע בה, אולם הוריו סירבו לכך.  תארו לעצמכם, שביום חתונתו, יבואו אליו הוריו ויאמרו לו "הנה, קנינו לך מקלעת כמו שתמיד ביקשת!"   כילד, המקלעת היתה בעיניו חשובה ומוערכת מאד, אולם כעת, כשגדל – היא אינה מעניינת את שולי מחשבתו.   באותה מידה, אנו יכולים להתאמץ ולשאוף להשיג קניינים גשמיים רבים למיניהם בעולם הזה, כרכוש רב או כבוד, מתוך אמונה שהם אלה שיגרמו לנו סיפוק ואושר. אולם כאשר נגיע לעולם הבא, ונראה במו עינינו את אור האמת, כדברי המסילת ישרים "וכל זולת זה [כל מה שאינו קשור לקרבת אלוקים] שיחשבוהו בני אדם לטוב אינו אלא הבל ושוא ונתעה"בעולם האמת נראה בבהירות מוחלטת עד כמה חסרי משמעות הם אותם עניינים בהם אני משקיעים כל כך הרבה מאמץ ואנרגיה על מנת להשיגם בעולם הזה.

 

אנו מקדישים את רובו של ראש השנה לתפילה – תפילות אלה מדגישות שוב ושוב שהקדוש ברוך הוא הוא מלכנו.  כאשר נאמר שוב מילים אלה ביום הגדול הזה, נזכור שמשמעותן היא שה' הוא מלך אוהב, והוא המקור היחיד לכל טוב בעולם. אם נצליח להפנים משמעות זו, או אז נזכה לצאת מראש השנה עטורי נצחון!

 

הכותב הוא רב בקהילה האנגלוסכסית ברמת בית שמש, ומרצה בישיבת 'אש התורה'

תגובות

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש באתר, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.