מעורבותה של בית שמש בחורבן ובמרד

יהונתן שורק
ט' אב ה'תשע"ט 10/08/19
בעת הנחת צינור תשתית לרמת בית שמש נחשפה דרך רחבה ומרשימה בת 2,000 שנה במצב השתמרות יוצא דופן, בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות העלתה כי מדובר בדך ששימשה את גייסות הקיסר אדרייאנוס לדיכוי המרד ולהחרבת בית מקדשנו. אבן דרך על שם הקיסר חיזקה את הערכה הזו

דרך רחבה ומרשימה בת 2,000 שנה (התקופה הרומית) במצב השתמרות יוצא דופן, נחשפה בתקופה האחרונה בחפירות ארכיאולוגיות של רשות העתיקות יחד עם תלמידות אולפנת "אמי"ת נגה" מבית שמש, בסמוך לכביש 375. החפירה נערכה במסגרת העבודות להנחת קו המים לשכונת רמת בית שמש, ביוזמת תאגיד המים מי שמש. 

לדברי אירנה זילברבוד, מנהלת החפירה מטעם רשות העתיקות סיפרה "הדרך שגילינו, אשר עברה לפני 2000 שנה בנתיב הדומה לזה של כביש 375 היום, השתרעה לרוחב של עד 6  מ', ונמשכה לאורך של כ-1.5 ק"מ. היא נועדה, ככל הנראה, לקשר את היישוב הרומי שהתקיים באזור בית נטיף, עם הדרך הראשית – 'דרך הקיסר'. דרך זו, הייתה למעשה ציר מרכזי אשר קישר בין היישובים הגדולים אלאותרופוליס (בית גוברין) וירושלים.

את סלילת 'דרך הקיסר' חשבו החוקרים לתארך לזמן ביקורו של הקיסר הדריאינוס בארץ, סביב שנת 130 לסה"נ, או מעט מאוחר יותר, לזמן דיכוי מרד בר כוכבא בשנים 132 – 135 לסה"נ. הימצאותה של אבן מיל (אבן המסמנת מרחקים), הנושאת את שמו של הקיסר הדריאנוס, אשר נתגלתה בעבר בסמיכות לדרך, מהווה חיזוק להשערה זו".

אדריאנוס  היה אדם אכזר שהחריב את כל ארץ יהודה, והוא עומד בשורה אחת עם מחריבי יהדות הגדולים. נאמר עליו  כי ניפץ את אבני בית המקדש וחירף וגידף את האלוקים. הוא יזם והקים את איליה קפיטולינה האלילית. חז"ל הצמידו לו את הכינוי "שחיק טמיא", שהיה שמור עד זמנו לנבוכדנצר, אספסיאנוס וטראיאנוס. כינוי זה משמעותו איחול לכך שימות ותישָחקנה עצמותיו.

אדריאנוס אסר על היהודים לקיים את מצוות המילה, מה שזירז אף הוא את פרוץ המרד. מכל מקום, הכפייה ההלניסטית של אדריאנוס ונוהגו האנטי-יהודי התסיסו את העם, שהיה מונהג על ידי שני מנהיגים  איש הצבא שמעון בר כוכבא והמנהיג הרוחני התנא רבי עקיבא.

 

בין אבני הדרך נתגלו מטבעות: מטבע מהשנה ה-2 למרד הגדול (שנת 67 לספירה), מטבע המתוארך לתקופה האומאית, מטבע של נציב יהודה פונטיוס פילאטוס משנת 29 לספירה, ומטבע של אגריפס הראשון משנת 41 לספירה, שנטבע ירושלים.

עד לפני 2,000 שנה היו רוב הדרכים בארץ, למעשה, שבילים לא ממוסדים. בתקופה הרומית, כתוצאה ממסעות צבאיים ואחרים, החלה רשת הדרכים הארצית והבינלאומית להתפתח באופן שלא הוכר עד אז. הממשל הרומי הבין היטב את חשיבות הדרכים למהלך התקין של האימפריה. 

הדרכים הראשיות - דוגמת 'דרך הקיסר', נמשכו דרכים כפריות אשר הובילו אל היישובים – יצרני הסחורות החקלאיות. הדגן, השמן והיין, שהיו יסודות המזון העיקריים, הובאו מכפרי האזור בדרכים הכפריות, דרך הדרכים הראשיות, ומשם - לעבר השווקים הגדולים בארץ ואף מחוץ לה.

 

תגובות

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש באתר, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.