מצרות החופש של המשקפופרים

יהונתן מאיר
י"ב אב ה'תשע"ט 13/08/19
משקפיים. זה אחד מהדברים הראשונים שאני זוכר עוד מהיותי רך בשנים. זוג עדשות שהולכות ומתעבות עם השנים ופוחתות להתפרק לסירוגין עם הגיל העולה. אבל אחד הדברים המסייטים את המשקפופר המצוי הוא הבילוי בבריכה או בים

כשהייתי נער ואשקלונה היתה המקום אליו אליו היו נוהרים בהמוניהם בני הציבור החרדי באוטובוסים עמוסי גלגלי ים בכל צבעי הקשת מדי ימי חופשה וחוה"מ. אני זוכר כמה וכמה פעמים שהייתי במקום שנתן מענה ראוי לפי ההלכה, ולדרישותיו המחמירות של החוג אליו אני משתייך. אך פעם אחת נחרטה היטב בזכרוני ולא בנסיבות חיוביות.

הכל  החל כשנכנסתי בהתרגשות אל הפארק יחד עם מאות רבות של נערים והוריהם. וכדי להוכיח את יכולותי המופלאות ושליטתי במים, זינקתי מיד אל הבריכה שנקרתה בדרכי במין זינוק סלטה מרשים. בעלותי אל פני המים נוכחתי כי אולי ביצעתי פעלול מוצלח, אבל אינני רואה דבר מסביבי. פשוט איבדתי את המשקפים. מיד הזעקתי את אבי למקום הוא מידו ניסה במשך זמן רב לצלול ולחפש את המשקפים האבודות אך לשווא.

למרות שכמעט ולא ראיתי דבר, ראיתי בעיניו את אכזבתו. מלבד ההוצאה הכספית הכבדה הכרוכה בקניית משקפיים חדשות כל הטיול והיציאה לפארק המים נהרסה. הייתי מושבת עד ששבנו הביתה. מאז ועד היום כשאני יוצא לים או לבריכה אני מקפיד לקחת איתי משקפי ים עם מספר שרכשתי ב"עינית". אני ממליץ עליהם לכולם.

תגובות

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש באתר, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.