צפירה עולה צפירה יורדת

יהונתן שורק
ב' אייר ה'תשע"ט 07/05/19
דקת הדומייה שהישראליות החילונית כה מקדשת, קורעת לנו את חדרי הבטן. עד שנדמה כי הדומייה בה איננה רלוונטית כלל. השיח הער בקרב המגזר, והעובדה כי בכל שנה מחדש נפערים הפצעים סביב קומץ ההזויים שדורסים את רגשות משפחות החללים החילוניות מוכיחים את הערך הענקי שיש בדקות אלו

בשעה 20:00 פילחה הצפירה את דומיית האבל והדהדה ברמה בכל רחבי הארץ. שעה זו מעוררת בכל פעם מחדש דיון, למרות שהייתי אומר שהוא די מיותר אין ספק שהוא מסעיר את אזרחי ישראל היהודים מדי שנה.


מדוע, הקביעה הטקסית הזו כל כך משגעת אותנו שוב ושוב במשך שנים, הרי בעגלתנו המלאה יש מנהגי הנצחה רבים הרבה יותר ואפקטיביים פי כמה?


אוסיף ואשאל, בקרב החרדים כולי עלמא מודו כי במרחב הציבורי יש לכבד את רגשות החילוניים, ואני מחריג בכוונה מיעוט קולני ובלתי מייצג. ומאידך גם  בקרב החילוניים מנסים לכבד את זכות התושב החרדי לנהוג כרצונו במרחב המחייה הפרטי. הלכך, שוב מתעוררת השאלה: מדוע הדיון מתעורר שוב ושוב?


בימים האחרונים חווינו רצף של אזעקות. הפוכות לחלוטין. ההתרעה העולה והיורדת ביקשה להניע אותנו, להבריח אותנו מן המיטה החמה ומתחושת היציבות, אל המרחב המוגן הארעי. זו הייתה צפירה מאחדת ומגבשת. עם ישראל כולו התאחד סביב צפירה אחת עולה ויורדת.


הצפירה שהחרישה את אוזננו הערב, דרשה מכולנו קצת בעל כרחנו לעצור הכל ולהרהר על אלו שמתו על מנת שאני ואתם נחוש ביטחון. היו שעמדו על מקומם ונהגו כמנהג עם הארץ. היו שמלמלו פרקי תהילים, היו שאפם חרה על כפיית מנהג חילוני על ציבור שדרך התורה ואדיקות מנהגי אלפיים שנות גלות. אך אף אחד לא נותר שווה נפש. כל עם ישראל כאחד.

 

עולה אם כך מסקנה אחת פשוטה. כל היהודים כולל כולם גם המטורפים המתרוצצים ברחובות בית שמש ומאה שערים מתייצבים ומוקירים את זכר הקדושים שמסרו את חייהם כדי שתישאר לנו הפריווילגיה לחיות בארץ מכורתנו. צריך רק לדעת לקרוא את הסאבטקסט.

תגובות

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש באתר, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.