שולחן עורך: החרדים האובדים (טור שבועי)

יחיאל בן חיים
י"ח שבט ה'תש"פ 13/02/20
אלו מגזרים נחשקים ביותר במערכת הבחירות הקרובה • איך מתכוונים במפלגות השונות לגייס את קולות החרדים העובדים • מה הקשר בין זה לבין הקולות שהעניקו לבלוך את הנצחון בבית שמש • למה המאבק על הממ׳׳חים ישנה את דפוסי ההצבעה • ומדוע הפך ח׳׳כ יועז הנדל לגרבוז של בחירות 2020 • שולחן עורך - טור סיכום שבועי
גפני במפגש עם קהילת חרדים עובדים (באדיבות המצלם)
גפני במפגש עם קהילת חרדים עובדים (באדיבות המצלם)

הבחירות הקרובות הבעל"ט מייצרות עבור המפלגות אתגרים חדשים. הניסיון למצות את מירב הקולות הפוטנציאלים, מביא את ראשי המפלגות לגלות גמישות ולבצע תרגילי אקרובטיקה אידאולוגים בכדי לשכנע ציבורים חדשים שהמפלגה שלהם היא הבית המתאים ביותר לסולם הערכים אותו הם מייצגים.

את משתה הקולות שמנסים המפלגות הגדולות לעשות לציונות הדתית ראינו בשבועות האחרונים. כחול לבן היו הראשונים לצאת עם קמפיין ייעודי לציבור הדתי-לאומי, קמפיין שלא עלה יפה ועורר אנטגוניזם רב בעקבות מודעת ה"חרדל", אבל שם לא נאמרה המילה האחרונה. גם בליכוד החלו השבוע במסורת הקבועה לנגוס לקראת שעת השי"ן במפלגות הימין. שרי הליכוד יצאו במתקפה על שר הביטחון נפתלי בנט והצהירו כי אילולא מינה אותו נתניהו לשר בטחון, היה בנט חובר לכחול לבן ומקים ממשלה בראשות גנץ.

אך נדמה כי הקהלים הנחשקים ביותר בסיבוב הנוכחי אלה דווקא קהילת יוצאי אתיופיה וציבור החרדים העובדים. בתחילת השבוע השיקו כחול לבן בבית שמש את מטה יוצאי אתיופיה בנוכחות חברות הכנסת פנינה תמנו שטה בת העדה האתיופית, ועומר ינקלביץ' תושבת העיר. בפגישה עם ראשי המטה הבטיחו הנוכחים לתושבי העיר יוצאי העדה כי כחול לבן תדאג לאינטרסים של הקהילה בתחומי החינוך, העלייה והשווין המתבקש, כדבריהם.

גם בליכוד לא שוקטים על השמרים, הקמפיין שהחל עם עריקתו של ח"כ גדי יברקן מכחול לבן בחזרה אל שורות הליכוד, המשיך עם החלטת הממשלה להעלאות ארצה מאות מבני הפלשמורה ולאחדם עם בני משפחותיהם שעלו כבר לישראל בעבר. תמריץ נוסף עבור בני העדה היה ההחלטה של שר המשפטים אמיר אוחנה מהליכוד להקים ועדת בדיקה ממלכתית שתבדוק את החלטות המחלקה לחקירות שוטרים הסובלת מתדמית שלילית בקרב קהילת יוצאי אתיופיה לאור טענות על אלימות קשה ואפליה מצד משטרת ישראל כלפי בני העדה.

אבל הסיפור האמיתי והמעניין ביותר נמצא בקרב על קולות החרדים העובדים. אותם בוגרי החינוך החרדי שמגדירים את עצמם גם כיום כחרדים - מי יותר ומי פחות. בשונה מאחיהם אברכי הכוללים ותלמידי הישיבות, הצרכים שלהם שונים בתכלית מאשר קצבאות ילדים ותקציבי משרד הדתות. לצד הערכה עמוקה לתורה וללומדיה, התחומים בהם זקוקים החרדים העובדים לפתרונות הם בשילוב חרדים בצבא, תעסוקה, אקדמיה והחינוך הממלכתי-חרדי שתופס את מרבית תשומת הלב.

הראשונה לפנות לקהל החרדים העובדים היתה ש"ס שהודיעה על פתיחת מטה ייעודי עבורם בראשות ח"כ משה ארבל - בעצמו בוגר ישיבה שפנה ללימודים אקדמאים והוכשר כעורך דין. בנאום השקת הקמפיין של ש"ס עקץ יו"ר המפלגה אריה דרעי את יהדות התורה ואמר "שמעתי שיש בתי כנסת מסוימים שלא מעלים אותם לתורה. הם לא מספיק בני תייר׳ה כדי לתת להם עלייה? אנחנו נמצאים איתם בקשר יום יומי ומנסים לעזור להם דרך הנציגים שלהם ברשויות המקומיות, אנחנו כאן כדי להגיד לכם שש"ס היא הבית שלכם".

בהמשך הצטרפה גם יהדות התורה לחגיגה, השבוע בפתיחת מטה המפלגה בירושלים נאם ח"כ יעקב אשר ואמר "כל ההגדרות והקטלוגים של חרדים עובדים רק פוגעים בציבור הזה, כי כל מי שלמד בישיבות ומחנך את בניו בישיבות והולך לאורם של גדולי ישראל הוא חלק מהמשפחה הגדולה של דגל התורה ואנחנו צריכים להתגאות בזה שאנחנו תנועה שמורכבת גם מאברכים וגם מבעלי בתים". האחרונים להצטרף היו הליכוד וימינה שהקימו מטה אף הם, כשכולם טוענים שיתנו את המענה לציבור העובדים.

אחת הערים המאופיינות ביותר עם ציבור החרדים העובדים, היא בית שמש. בבחירות המקומיות בהן ניצחה עליזה בלוך, היא עשתה זאת במידה רבה בזכות אותו ציבור הנהנה מחופש הצבעה עצמאי ואינו משתייך באופן אוטומטי למפלגות החרדיות. התמיכה הרבה לה זכתה בלוך בקרב החרדים העובדים, העניקה לה את הרוב הדרוש בכדי לזכות בראשות העיר.

והאמת, שעבור החרדים העובדים בבית שמש, ההצבעה לבלוך היתה השקעה משתלמת במיוחד. אחד הנושאים השנויים במחלוקת באופן בולט במיוחד, הוא נושא מוסדות החינוך של הממ"ח – החינוך הממלכתי חרדי. לאחר חודשים ארוכים בהם התחננו תושבי בית שמש לפתיחת מוסד שכזה בעיר, זמן קצר לאחר בחירתה של בלוך היא העניקה סמל מוסד מטעם העירייה למוסדות נצח ישראל. אז האם מי מהמפלגות מסוגל לתת מענה אמיתי בנושא זה?

מוסדות הממ"ח עומדים בעיצומה של מחלוקת כבדת משקל. המפלגות החרדיות המתיימרות להעניק פתרונות לכלל הנושאים המעסיקים את הציבור החרדי העובד, הציבו קו אדום בכל הנוגע לממ"חים. אפילו חכ"ל יצחק פינדרוס מיהדות התורה שהינו בוגר שירות צבאי באופן אישי ועסק בעבר בנושאי השכלה ואקדמיה, התבטא באופן חריף וטען כי המפלגה תבלום כל יוזמה לפתיחת מוסדות ממ"ח.

יתרה מכך, בשבוע הבא עתיד להתקיים כנס בשם 'זכות הבחירה'  ובמרכזו פאנל בחירות רב מפלגתי בהשתתפות נציגים מכלל המפלגות, וביניהם גם יצחק פינדרוס מדגל התורה. ראו זה פלא, זמן קצר לאחר פרסום הכנס ביטל פינדרוס את השתתפותו בעקבות לחצים פנים מפלגתיים. אז האם המפלגות החרדיות באמת מסוגלות לתת מענה לציבור החרדי העובד? האם יש בהם את האומץ לעסוק בנושאים הרגישים בצורה אמיתית? המציאות לצערנו מוכיחה שלא.

אולי הישועה תגיע ממפלגות כמו ימינה או הליכוד? תלוי את מי שואלים. לפני כשבועיים קיים ח"כ גפני מפגש עם קבוצת חרדים עובדים לקראת הבחירות ובין היתר אמר במפורש "יכול לבוא אחד כזה או אחר ולהגיד לכם, 'אני אדאג לממ"ח', אני לא אתן לזה. אני יכול ללכת לנתניהו ולהגיד לו אם אתה מקים ממ"ח אין לך ממשלה".

כלומר, במילים אחרות אומר גפני, אנחנו לא ניתן לאף מפלגה בקואליציה לקדם אג'נדה הנוגדת את השקפת עולמנו. אז לפני שימינה רצים להבטיח הבטחות, כדאי להם לקבל קודם אישור מגפני. כי כאשר נפתלי בנט כיהן כשר החינוך והיתה לו הזדמנות לשנות, מי שקיבל את ההחלטות עבור החינוך החרדי היה סגנו מאיר פרוש.

      

עלי הגיון בכינור

אנשים אולי לא זוכרים, אבל היתה תקופה בעבר שמדינת ישראל לא היתה בעיצומה של מערכת בחירות. אותה מערכת שמכניסה לסיר לחץ כל התרחשות הכי איזוטרית ומרתיחה אותה למקסימום עד שהעסק מתפוצץ. קחו לדוגמא את הסערה שעוררו דבריו של ח"כ יועז הנדל בראיון ל'הארץ'; מדובר באמירה שאולי לא נוסחה כראוי, אך המרחק בינה לבין גזענות כרחוק וינה מקהיר.

הנחת היסוד שקונצרטים בוינה הם נעלים יותר מאשר נגינה על דרבוקות, ולפיכך דבריו של הנדל היו גזענות כלפי מזרחיים, היא עצמה הנחה גזענית. הנדל, כך מסתבר, ביקש רק לציין את מגוון התרבויות העשיר שמדינת ישראל מכילה ועשה זאת באמצעות דימוי שיתכן והיה שגוי. אממה, כיאה לתקופת בחירות, היריבה הפוליטית לא תאפשר לאמירה שכזו לחלוף תחת הרדאר והנדל הפך חיש מהר לגרבוז של בחירות 2020.

במשחק הזה אין מנצחים. במלחמת ההכפשות והספינים שמתחוללת פה כבר למעלה משנה, המפסידים אלה רק אנחנו, אזרחי ישראל שנקלעים בעל כורחנו יום יום לשיח רדוד ומניפולטיבי. וההפסד גדול שבעתיים כשמבינים שיש כל כך הרבה נושאים מהותיים לעסוק בהם מבלי להיתפס לזוטות. לליכוד יש יתרונות על פני כחול לבן כמעט בכל פרמטר והשוואה פשוטה בין העשייה והנסיון של שתי המפלגות תציף מיד את הפערים. אז למה לרדת נמוך?

נכון, קשה להאמין, אבל הבחירות יגמרו מתישהו, גנץ או נתניהו יבלעו במעון ראש הממשלה ואנחנו נישאר עם האווירה העכורה ברחוב. אף הישג מדיני או כלכלי לא יאחה קרעים של עם משוסע ומפולג מתוכו, והאחריות החברתית המוטלת על מנהיג בישראל חשובה לא פחות מאחריות ביטחונית או מדינית. זכותנו לדרוש שיח ערכי יותר, ומתבקש לצפות ממנהיגים הטוענים לכס ראשות הממשלה, שיפגינו מינימום של דוגמא אישית. איך אמרו פה פעם לפני מי-סופר-כמה מערכות בחירות? ישראל לפני הכל.

 

לטורים של השבועות הקודמים >> 

שולחן עורך: המבחן של בית שמש (בשלח)

שולחן עורך: תוכנית המעט (בא)

שולחן עורך: ימינה צעד! (פרשת וארא)

שולחן עורך: המנצחים והמפסידים (פרשת שמות)