שולחן עורך: המנצחים והמפסידים (טור שבועי)

יחיאל בן חיים
י"ט טבת ה'תש"פ 16/01/20
מאחורי הקלעים של הדרמה במסדרונות הכנסת • סיכום מיוחד: מי המנצחים והמפסידים של האיחוד בימין • מדוע הודח ח״כ מוטי יוגב מהרשימה • כיצד סלל גרינברג את דרכה של בלוך לקדנציה נוספת? • ומה יחסיה של ראש העיר עם המשנה החדש מדגל התורה • שולחן עורך: טור סיכום שבועי
בן גביר מחוץ לחדרו של פרץ (צילום: חיים פרידלנדר, בקהילה)
בן גביר מחוץ לחדרו של פרץ (צילום: חיים פרידלנדר, בקהילה)

הדרמה שהתחוללה אמש במסדרונות הכנסת בדקות האחרונות לשעת הגשת הרשימות תזכר עוד למשך שנים רבות. מפלגת הבית היהודי, מפלגה ותיקה בעל מסורת ארוכת שנים נקברה אתמול באופן כמעט סופי תחת ידיו של יו״ר הרשימה שר החינוך הרב רפי פרץ. ההחלטה שלו להפר את ההסכם עם איתמר בן גביר ועוצמה יהודית ולחבור אל בנט וסמוטריץ היתה מבחינת אנשי הבית היהודי צעד אחד יותר מדי. אבל חמורה יותר מבחינתם היתה דחיקתו של ח"כ מוטי יוגב לאחורי הרשימה, אי שם בתחילת העשירייה השניה.

בשורות הבאות ננסה לשרטט את מפת המרוויחים והמפסידים בפארסה הפוליטית שהסתיימה אתמול בשחזור כמעט מדויק של מפלגת 'ימינה' שרצה בבחירות האחרונות, אבל הותירה בצד הדרך חללים רבים.

נפתלי בנט – המנצח הגדול. האיש שעזב את הבית היהודי לפני שנה בקול רעש גדול ויצא לדרך פוליטית עצמאית, התרסק עם 'הימין החדש' בבחירות מועד א' ולא נבחר לכנסת. הבחירות הנוספות היו עבורו הזדמנות פז שאותה לא התכוון להחמיץ ואכן בנט זז הצידה ופינה את מקומו לאיילת שקד. נתן לה להוביל את הרשימה ונכנס לכנסת ובהמשך גם לתפקיד שר הבטחון. אתמול בלילה הוא השלים את המהלך כשחזר להיות הפוליטיקאי שמוביל את הציונות הדתית, אך ללא המנגנון של הבית היהודי שהוא תיעב כל כך ועם אפס מחויבות לרבני המגזר הדתי לאומי. על פניו, היעד הושלם באופן מלא, נותר רק לבחון כיצד יסתיימו הבחירות האלו וכמה מנדטים תשיג המפלגה החבולה וה"מאוחדת" הזו.

רפי פרץ – המפסיד הגדול. האדם הממלכתי והמרשים שהצטרף למפלגה בכדי להציל את הבית היהודי בעידן שאחרי בנט ושקד, התגלה אמש במערומיו כשהפר את ההסכם שחתם עם איתמר בן גביר. דקות קודם לכן עוד צייץ בטויטר "מילה זו מילה", ואחרי כמה רגעים מחק את הציוץ ורץ להפר את ההסכם ולחתום עם בנט. למעשה אם נבחן את הקרירה הפוליטית של פרץ, מלבד אוסף כשלונות מפואר לא ניתן להצביע על מהלך אחד ראוי לציון אותו ביצע. החתימה החפוזה עם בן גביר לפני מס' שבועות רק בכדי לעקוף את סמוטריץ' ולגדוע את יוזמת הפריימריז בעודה באיבה, התגלתה כחרב פיפיות שהתהפכה עליו והפכה למשקולת על כתפיו. נוסיף למשוואה את הדחתו דה פקטו של ח״כ מוטי יוגב שהוצב בעשירייה השניה כעונש על כך שדחף כל העת לאיחוד נגד רצונו של פרץ, ונקבל זעם כלפי היו״ר מקיר לקיר. הזרם החרד״לי במפלגה כועס על הפרת ההסכם מול עוצמה יהודית שיגרום לריצה נפרדת שלהם ושריפת עשרות אלפי קולות. והזרם הליברלי יותר רותח על העוול שנעשה ליוגב, נציג מוסדות המפלגה ומרכז הבית היהודי. אחד מבכירי הבית היהודי תיאר באוזנינו הבוקר את התחושות ואמר ״אין לי מילים, אנחנו פשוט יושבים שבעה״.

בצלאל סמוטריץ' – הפוליטיקאי הגדול. את ההיערכות לבחירות האלו החל סמוטריץ ברגל שמאל כאשר גילה שחבריו לבית היהודי הקדימו אותו וחתמו עם עוצמה יהודית. אבל כפי שתיארנו מעל במה זו בשבוע שעבר, לא פוליטיקאי כבצלאל ירים ידיים. בשקט בשקט הוא החל לפעול והתנהל בצורה מבריקה מבחינה פוליטית. ברגע שהתאפשר לו, חבר לבנט ושקד והשאיר את פרץ להתמודד עם הדייסה שבישל לעצמו. בימין החדש והמאוחד הוא שיפר לעצמו את הסמכויות ושוב אינו תלוי במוסדות המפלגה של הבית היהודי ונציגיה. היום מתברר כי על פי ההסכם סמוטריץ הוא גם ממלא המקום של בנט והיו״ר הבא של הבית היהודי-איחוד לאומי במקרה של פיצול וכל ההחלטות יתקבלו במשותף איתו. בקיצור, האיש רק לפני שבוע היו שהשוו אותו לסתיו שפיר, הפוליטיקאי שאיש לא היה מעוניין בו באיחוד, שיפר את מעמדו עשרת מונים מכפי שהיה קודם לכן.

איתמר בן גביר - הלוזר הגדול. יו״ר עוצמה יהודית מצא את עצמו אתמול בסיטואציה שהוא אינו מכיר. כאחד שרגיל לספוג קיתונות של לעג וזלזול ברשתות החברתיות, זכה אתמול איתמר להמון סימפטיה ברשת אחרי התרגיל של פרץ. בן גביר מבחינתו עשה את המהלך הנכון עבורו מבחינה פוליטית כשחתם מראש על הסכם עם רפי פרץ. מוקדם יותר בערב עוד כינס מסיבת עיתונאים ופרגן לרב פרץ על עמידתו האיתנה לקיום ההסכם והודיע על הורדת התמונה של ברוך גולדשטיין בכדי לרצות את בנט. כמה שעות לאחר מכן הוא נותר עם התמונה על השולחן בסלון והסכם שלא שווה את הנייר שעליו נכתב. מי שראה אמש את בן גביר מתדפק על דלת לשכתו של ח״כ מתן כהנא שם התכנסו אנשי הבית היהודי, בנסיון לקבל תשובות לגבי עתידו של ההסכם, לא יכל שלא להתמלא רחמים על האיש ששוב פעם נותר מאחור. לאחר 3 מערכות בחירות, סופסוף קיווה בן גביר לראות את הכנסת מבפנים, כפסע היה בינו לבין מקום ריאלי, אך כמשה בשעתו את הארץ המובטחת הוא ראה רק מרחוק. 

ובנימה של רצינות, המפסידים הגדולים באמת הם אזרחי ישראל. העובדה שנציגי הציבור לא מסוגלים ברגע האמת לשים את השיקולים האישיים בצד ולפעול לטובת הציבור באמת, היא תעודת עניות להנהגה כולה. בהרכב הנוכחי של המפלגות, אין שום סיכוי בעולם שנתניהו ישיג 61 מנדטים. בתרחיש הכי אופטימי, הליכוד מקבל 34, החרדים 16, וימינה 7-8 מנדטים, מה ששוב מוביל אותנו לעמדת מיעוט של 57 מנדטים מימין, וליברמן שיושב על הגדר ומהתל בכולם בדרך לבחירות רביעיות. 

 

השקט שאחרי הסערה

השבוע של עליזה בלוך לא התחיל טוב מבחינה פוליטית, יום רדף יום ומשבר רדף משבר. בתחילת השבוע התבשרנו על עצומה שמחתימים תושבי העיר הותיקה במחאה על קו האוטובוס החדש לבתי החולים בירושלים שלטענתם מדיר את התושבים הותיקים ועובר בעיקר דרך השכונות החרדיות. למחרת היו אלה נהגי ההסעות שהכריזו על שביתה במחאה על פקחי העירייה שמעניקים דו"חות חניה לאוטובוסים שחונים ברחבי העיר. יממה לאחר מכן התבשרנו על שביתה של ועד העובדים בעירייה שלא מפנה אשפה בעיר הותיקה כאות מחאה על עובדי קבלן מטעם העירייה שמרחיבים את תחום הפעילות שלהם לאזורים בהם האחריות היא של עובדי העירייה. ברקע טרם שככה מחאת הסוחרים בעיר ובמרכז רמה א' שזועמים על מדיניות האכיפה הנוקשה שמבריחה לקוחות, וכמובן הליכוד והבית היהודי המתוסכלים מנווה שמיר שהולכת ומתחרדת למול אזלת ידה של ראש העיר, לטענתם. נדמה כי גל הסערות ההולך וגובר איים להציף את לשכת ראש העיר והאידיליה ששררה במהלך השנה הראשונה לכהונתה הולכת ומתפוגגת לה.

אבל אז הגיע סוף השבוע ואיתו בשורה מרעננת בשני שלבים. הראשון: שמוליק גרינברג, האיש "המאיים" ביותר על בלוך מבחינה פוליטית, סיים את דרכו הפוליטית בעיר. הנציג הליטאי הבכיר והפופולרי, התפטר ממועצת העיר לטובת תפקיד באגף החינוך בעיריית ירושלים. גרינברג שרק לפני שנה וחצי היה כפסע לפני התמודדות על ראשות העיר, עוזב את העשייה הציבורית לטובת תפקיד ניהולי שירחיק ממנו כל שאיפה פוליטית בעתיד. וצריך לומר, גרינברג היה אכן יריב בלתי מבוטל מבחינת בלוך. לו דגל התורה היתה משכילה בזמנו להכריע בינו לבין מונטג בשאלת ההתמודדות לראשות העיר, סביר ביותר שראשות העיר היתה היום בידיו. אבל כאמור, הפרק הזה מאחוריו של גרינברג ובלוך יכולה לנשום לרווחה בכסאה.

החלק הנוסף והלא פחות חשוב מבחינתה של עליזה בלוך, הוא ההחלטה של ח"כ גפני למנות את ישראל סילברסטין לתפקיד יו"ר סיעת דגל התורה במועצת העיר ולמשנה לראש העיר. בלוך שיחסיה עם דגל התורה ידעו עליות ומורדות, זקוקה כעת להפסקת אש מול המפלגה הליטאית. אדי הפיצוץ שאירע לפני כחודש עם הצטרפותה של ש"ס לקואליציה אמנם שכחו, אך היחסים בין גרינברג לבלוך לא נותרו כפי שהיו בשנה האחרונה. לעומת זאת, עם סילברסטין מקיימת ראש העיר יחסי עבודה סדירים מתוקף תפקידו כמחזיק תיק הבריאות ומבין אנשי דגל התורה בעיר מינויו הוא האופציה הטובה ביותר מבחינתה. היא עצמה אמנם בסבב פגישות בארה"ב, אך כשתחזור יהיה מעניין לעקוב כיצד יראה שיתוף הפעולה בינה לבין המשנה החדש.

כך או כך, ההתחמשות של דגל התורה בעסקן הנמרץ יוסי גולדהירש היא בשורה מבורכת עבור תושבי העיר. גולדהירש שמכיר לפניי ולפנים את נבכי הבירוקרטיה והעשייה העירונית, מהווה תוספת כח משמעותית לסיעה הליטאית והצטרפותו תביא עמה כוח צעיר ורענן לשורות המפלגה.

 

לטורים של השבועות הקודמים >> 

שולחן עורך: לנצח בקרב ולהפסיד במלחמה (פרשת ויחי)

שולחן עורך: תלויים זה לצד זה (פרשת ויגש)

שולחן עורך: הלקח של נתניהו (פרשת מקץ)

שולחן עורך: צרות של עשירים (פרשת וישב)

שולחן עורך: משחק הכסאות (פרשת וישלח)

 

תגובות

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש באתר, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.