שולחן עורך: תלויים זה לצד זה (טור שבועי)

יחיאל בן חיים
ה' טבת ה'תש"פ 02/01/20
מדוע למרות הסתה בלתי פוסקת של ליברמן הח״כים החרדים לא מחרימים אותו? • איך החרדים מצאו את עצמם עמוק בגוש הימין? • כיצד פספסו המפלגות החרדיות הזדמנות היסטורית להוות לשון מאזניים פוליטית? • מה חושב היועץ של גנץ על העתיד הפוליטי של הציבור החרדי? • וכמדי שבוע, עליזה בלוך VS הליכוד במאבק על נווה שמיר • ׳שולחן עורך׳ - טור סיכום שבועי
צילום: דוברות המפלגה
צילום: דוברות המפלגה

סרטון ההסתה המביש שפרסם השבוע ח"כ אלכס קושניר מישראל ביתנו העניק לנו תמונת מצב מדויקת לסיטואציה הפוליטית ההזויה שישראל נקלעה אליה בשנה האחרונה. מצד אחד, דברי הסתה מזעזעים ומחפירים מתפרסמים חדשות לבקרים על ידי אביגדור ליברמן ואנשיו כלפי הציבור החרדי. חברי הכנסת של ישראל ביתנו לא בוחלים באף אמצעי בכדי להשמיץ, לשקר, להסית ולטנף על המגזר החרדי עם שקרים גמורים וחצאי אמיתות, הכל על מנת להשיג עוד מעט רווח פוליטי. הציניות שאפיינה את ליברמן לאורך כל שנותיו בפוליטיקה מופנית עתה כלפי הציבור החרדי, שמשלם כעת את המחיר הכבד.

ומאידך אנו רואים את הח"כים החרדים מגיבים בזעם, מוציאים הודעות ומתראיינים לתקשורת כשהם מגנים בחריפות את דבריהם של ליברמן ואנשיו, אך למרבה הפלא באף שלב לא שמענו אותם מעניקים גט כריתות למפלגת השנאה 'ישראל ביתנו'. בשום ראיון או הודעה לתקשורת לא הצהירו חברי הכנסת גפני, דרעי וליצמן כי לא ישבו עם אביגדור ליברמן באותה קואליציה. למרות השקרים שהוא מפיץ, ולמרות ההסתה החמורה כלפי ציבור שלם, שחוצה כל גבול שאי פעם הוצב בשיח הציבורי בישראל. מבחינת הפוליטיקאים החרדיים ליברמן באופן מעשי הוא עדיין בן ברית פוליטי לגיטימי.

לעומת זאת, יאיר לפיד ויש עתיד מוחרמים על ידי הח"כים החרדים ובראשם שר הבריאות יעקב ליצמן, כשהם מצהירים שוב ושוב כי לא יישבו איתו יחד באותה הקואליציה. לדבריהם, הנימוק הרשמי להבדלים בין הגישות הוא שלפיד הוכיח במעשיו את שנאתו לציבור החרדי כאשר פגע והזיק באמצעות חוקים שהעביר בתקופתו כשר האוצר ליברמן לעומת זאת, רק מדבר וכל שנאתו היא מן השפה ולחוץ לצרכי קמפיין בלבד, וברגע האמת ניתן יהיה לסגור איתו הסכמים פוליטיים עבור הציבור החרדי.

אך נדמה כי הנימוק הנ"ל כבר אינו מספק את הקהל. מי שעקב השבוע אחרי התגובות החריפות ברשתות החברתיות והזעם כלפי הסרטון המביש של ח"כ קושניר, ראה שיח שונה מבעבר. אם פעם נשמעו קולות הקוראים שלא להתייחס ולא להגיב לליברמן, כעת המצב השתנה. קצה נפשו של הציבור בהסתה היוצאת מבית מדרשו של ליברמן והם מעוניינים לראות אותו מחוץ לשיח הפוליטי. רוצים לשמוע אמירה ברורה מצד הח"כים החרדיים: אנחנו לא נשב עם ליברמן.

בכדי להבין מדוע לא שמענו עד כה - וככל הנראה גם לא נשמע אמירה כזו, צריך להתבונן לעומק בתמונת המפה הפוליטית. הבה נחזור כמעט שנה לאחור, הימים הם ימי הבחירות הראשונות של 2019 - אז קיבל גוש הימין (ללא ליברמן) 60 מנדטים בסה"כ. החרדים נכון לאותה שעה, היוו לשון מאזניים עבור כל מפלגה חפצת שלטון. נתניהו ללא החרדים לא התקרב לאזור ה-61 מנדטים, וגם לכחול לבן לא היה סיכוי להשיג רוב בכנסת בלעדיהם.

מספר שבועות לאחר אותן הבחירות, התקיים דיון במכון הישראלי לדמוקרטיה בנושא "מה השפיע על בחירות 2019". כמובן, באותה נקודת זמן לאף אחד לא היה מושג שמדינת ישראל תתגלגל למערכת בחירות שניה ושלישית. בדיון השתתף רונן צור, מי שהיה יועצו הקרוב של בני גנץ בתקופת 'חוסן לישראל', טרם החיבור עם יאיר לפיד, וזה שאף התנגד בשעתו לחיבור. באותו הדיון הסביר צור כי המפלגות החרדיות הפכו מכאן ולהבא ללשון מאזניים. "יש בעיה בגוש המרכז שמאל, שלא הפנים שהשינוי הדמוגרפי מחייב אותו להציב בראש המפלגות מנהיגים שמסוגלים לדבר עם הציבור החרדי", אמר צור בפאנל והדגיש "בלעדיהם אין אפשרות להקים קואליציה בעתיד". כוונתו היתה שהשיח הציבורי בישראל חידד  את הפערים בין ימין ושמאל עד למקסימום, כל מפלגה וכל גוש ניצלו עד תום את מאגר המצביעים שלהם ולא נותרו מפלגות "מרכז". ובוואקום הזה עמדו המפלגות החרדיות בפני הזדמנות היסטורית להוות גורם שיכריע את העתיד הפוליטי של מדינת ישראל. לאלה שאף גוש לא יוכל להשלים רוב של 61 בלעדיהם. 

את ההזדמנות הזו זיהה אביגדור ליברמן. בחושיו המחודדים הבין ליברמן שמפלגתו נספרת באופן אוטומטי עם גוש הימין של נתניהו והמפלגות הדתיות, מה שמקטין את יכולת המיקוח שלו מול כחול לבן ומעניק את היתרון דווקא לחרדים. את זה הוא לא יכול היה לסבול. מאותו רגע יצא ליברמן במסע שכל תכליתו הוא להחליף את החרדים בעמדת המיקוח. לחשק אותם במקומו לגוש הימין ולהשתחרר בעצמו מכבליו של נתניהו. את התוצאה כולנו ראינו בבחירות מועד ב', דרעי יזם את גוש ה-55 שחיבר את החרדים חזק-חזק לנתניהו, כולל קמפיין גלוי שהצהיר "ביבי צריך אריה חזק". יהדות התורה אף היא הצהירה תחת כל עץ רענן כי מבחינתם נתניהו הוא המועמד היחידי לראשות הממשלה, הוא ואין בלתו. ורק ליברמן לאט ובביטחון פסע צעד אחר צעד לעבר המרכז-שמאל, מהלך שהושלם אמש באופן סופי עם הודעתו של ליברמן כי יתמוך, יחד עם כחול לבן, מרצ והעבודה, בהקמת ועדת הכנסת שתדון בחסינותו של נתניהו.

החרדים הבינו באיחור את הטעות, אבל כבר בלתי אפשרי היה לרדת מהעץ. את החרמות נגד לפיד אי אפשר להפר, דבריהם של ליצמן, גפני ודרעי חקוקים עלי אתר בכל ראיון והודעה לתקשורת ואת הנעשה אין להשיב. אבל לקח אחד כן למדו החרדים: על עץ אחד טיפסו וממנו מתקשים לרדת, אבל בשום אופן לא יטפסו על עץ נוסף. החרמה של ליברמן וישראל ביתנו כשותפים עתידיים לקואליציה תהווה מכת מוות פוליטית עבור המפלגות החרדיות. במציאות שבה אין באפשרותם לשבת עם גנץ כל עוד החיבור עם יש עתיד מתקיים, לא יכולות המפלגות החרדיות לאפשר לעצמן חרם על מפלגה נוספת. 

את המצב הזה מנצל ליברמן עד תום. הוא מבין שהמפלגות החרדיות לא יחרימו אותו בשום מצב ולכן מרשה לעצמו להשמיץ, להכפיש ולהסית נגד הציבור החרדי במטרה לגרוף קולות ולמתג את ישראל ביתנו כמפלגה חילונית שאינה קשורה כלל לגוש הימין. גם הוא וגם החרדים הבינו שבמידה מסוימת ובאופן אבסורדי הם תלויים זה בזה, אחרת ימצאו את עצמם תלויים זה לצד זה. 

 

סלטי שמיר

יתכן ואפשר להשיק פינה שבועית חדשה העוסקת במאמציה של העירייה והעומדת בראשה לקבוע עובדות בשטח בנווה שמיר. השבוע במסגרת הניסיון הנואש לשווק את נווה שמיר לציבור החילוני, פרסמה ראש העיר הודעה על אולפנת נגה של רשת אמי״ת שתקום בנווה שמיר. כמובן שבהודעה טרחה להדגיש שוב ושוב את אופייה הכללי של השכונה, אך גם הפעם את הליכוד זה לא שכנע. בהודעה שהוציאו נכתב ״לא ברורה לנו הודעת העתונות מהיום, על פגישה משותפת עם הנהלת רשת אמית בדבר בניית אולפנה בשכונת נוה שמיר״. והוסיפו, ״בכדי לבנות אולפנה נדרשים רוכשי דירות ע"י הציבור הדתי לאומי ולצערנו, זה עדיין לא קורה מאחר והציבור החרדי משתלט על השכונה היחידה המיועדת לציבור הכללי ולא כאן המקום לפרט מדוע״. 

 

נוסע בדרכים ישרות

כפי שפרסמנו מעל במה זו לפני שבועיים. שמוליק גרינברג לא התלבט לרגע באיזה תפקיד לבחור. דרכו לעיריית ירושלים היתה סלולה וברורה, מנהל אגף החינוך הוא תפקיד משמעותי ביותר עם כח עצום בידיים. את משרת היועץ לענייני חרדים במשרד התחבורה הוא הותיר לעמיתו מאגו״י שלמה רוזנשטיין שקיבל השבוע הודעה כי זכה בתפקיד לאחר שגרינברג משך את זכייתו. 

 

לטורים של השבועות הקודמים >> 

שולחן עורך: הלקח של נתניהו (פרשת מקץ)

שולחן עורך: צרות של עשירים (פרשת וישב)

שולחן עורך: משחק הכסאות (פרשת וישלח)

שולחן עורך: מחולל סער (פרשת ויצא)

שולחן עורך: ממשלת מאבק (פרשת תולדות)

 

תגובות

* אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש באתר, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע.