פרשת וישלח: נקודה חינוכית בפרשה

נתן בן ישי
י"ד כסלו ה'תשע"ט 22/11/18
הסופר נתן בן ישי מדבר על הנקודה החינוכית בפרשת וישלח: "לפעמים אנחנו יכולים להרחיק את עצמנו מהילד על ידי פעולות פזיזות ולא שקולות שרק יזיקו ויעצימו את הבעיה ויגרמו לילד לעשות דווקא" טור חובה להורים!
צילום : יעקב לדרמן
צילום : יעקב לדרמן

בפרשה מסופר על עשיו שרדף אחרי יעקב כדי להורגו, ויעקב כששומע מזה מיד דואג לא על עצמו אלא על המחנה והנפשות שהם בני ביתו ההולכים עמו. והתורה מספרת לנו כיצד הוא חילק אותם לשני מחנות וחישב כיצד לפחות אחד מהם יישאר לפליטה אם תתפתח קרב ביניהם. ואח"כ כהכנה לפגישה יעקב משתמש בנשיו וילדיו ומעמידם בסדר מסוים מי ראשון ומי אחרון מי לפני ומי אחרי.

וכשעשיו רואה את כל הילדים הוא מתרכך ומשמיע צלילים אחרים מהמתוכנן. ומבקש ללכת עם יעקב יחד ואף לשמור עליו. וכאן יעקב עושה בדיוק ההיפך ממקודם ומנסה להשניא על עשיו את ההליכה והשהות יחדיו ומשתמש בילדים כסיבה למה לא כדאי לעשיו ללכת איתם.

וכלשון הפסוק בראשית פרק ל"ג פסוקים י"ב י"ג:

"ויאמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך  ויאמר אליו אדוני יודע כי הילדים רכים, והצאן והבקר, עלות עליי ודפקום יום אחד, ומתו כל הצאן  יעבור-נא אדוני, לפני עבדו ואני אתנהלה לאיטי, לרגל המלאכה אשר לפניי ולרגל הילדים"

וכאן לומדים נקודה חשובה מאוד מיעקב אבינו כמה הוא עמד על המשמר שילדיו לא יהיו חשופים לדמויות שליליות. וכמה נזהר להרחיק אותם מחברה והשפעה שלילית. עד כדי שלא סתם באותה פרשה מסופר לנו על דינה בת יעקב שיצאה לראות בבנות הארץ או במילים של היום "יצאה להתאוורר" "יצאה עם חברים" וההמשך ידוע. ואף רש"י על המקום אומר: שנאמר עליה בת לאה ולא בת יעקב. וכלשונו של רש"י :

"בת לאה" - ולא בת יעקב אלא ע"ש יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית היתה (ב"ר) שנאמר ותצא לאה לקראתו (ועליה משלו המשל כאמה כבתה)

 

וזה נושא אקטואלי שעומדים בפניו הרבה הורים ומשפחות באופן יומיומי ותמידי ובהרבה מהמקרים לא יודעים לתת עצה בנפשם מפני הצורך הטבעי שלנו כהורים להגן על ילדינו, ולא יודעים איך למנוע את בנם או ביתם מלהתחבר לחבר מסויים שאנו לא כל כך רוצים שיתחבר לבנים שלנו כי יש לנו מידע רגיש על החבר או שהוא ידוע כילד שלילי שסוחף אחריו חברים ואנו מפחדים או לא יודעים מה יכול לקרות לבנים שלנו מהדבר הזה. והצעדים שלנו בנושא חייבים להיות שקולים זהירים וחכמים, כי לפעמים אנחנו יכולים להרחיק את עצמנו מהילד על ידי פעולות פזיזות ולא שקולות שרק יזיקו ויעצימו את הבעיה ויגרמו לילד לעשות דווקא. יכול מאוד להיות שבנינו מצא בחברות הזו קשר חדש וריגוש עמוק שנותן לו מקום טוב יותר בחברה עי"ז. ולכן לא כדאי ללכת על כיוון של לאסור את החברות בתוקף.

כדאי לנסות לעשות פעולות חיוביות. כאשר הדבר הראשון הוא דרך הקשר עם הבן או הבת כי הקשר עם הילד הוא האמצעי העיקרי שדרכו באמת אפשר להשפיע עליהם. לדבר עימם שיחה אישית או כמו שזה נקרא היום ומומלץ מאוד "זמן איכות עם הילד" רק ההורה והילד ללא שום טלפונים באמצע וללא יחס לשום עצם שבעולם בלתי לילד לבדו, שזה בפני עצמו נתינה עצומה לכל ילד וילדה בלי כל קשר לבעיה כזו או אחרת. ובשיחה לנסות להבין מה עובר על הילד. אפשר לגעת באופן כללי בנושא "חברה" מהו חבר עבורך? איך תדע על מי לסמוך? כאשר לאט לאט קולטים איך זה נתפס אצל הילד, ואז אפשר לגלוש לאותו חבר או חברה ספציפיים, ולשאול איזה סוג של חברות זה? ללא מחויבות או חברות יותר פנימית עם קשר יותר חזק? או שזה תלוי בדבר? וכלל הדברים שזה צריך להיות בצורה של התעניינות וחשיבה משותפת של ההורה עם הילד, כדי שהשיחה לא תהיה מאיימת על הילד, ולא להפיל עליו את הדאגות של ההורים מהמצב. אפשר אפילו לספר סיפור אישי מהחיים שלנו מהנסיון שלנו. שיחה אינטימית וכנה בין הורה לילדו תמיד מייצרת שינוי שמביא לפתיחות.

הרבה אנשים וגם הורים רבים אינם יודעים מה היא משמעותה של המילה אהבה מנקודת מבטו של ילד. שמשמעותה היא – תמיכה וקבלה של העצמיות והיחידניות של הילד. ואהבה באמת היא תמיכה וביטחון. פורסם סירטון לרגל 70 שנים לפנימיית הנוער "ויצו" אחת החניכות שהגיעה לשם בשפל המדרגה והשתקמה שם ואומרת שהיא באה מבית רגיל עם הרבה ילדים רק שלהורים לא היה בכלל זמן להתעניין בהם אפילו. והיא התדרדרה לאן שהתדרדרה. לפעמים החברות הזו שאנו מדברים עליה היא תוצאה של מצב נפשי שקט שהילד עובר בלי לשתף בו אף אחד. והכי חכם ותועלתי זה לא לנסות במיידי לשנות כלום, אלא לאהוב ולתמוך בילד. אחרת נפסיד גם אותו. כי אם עכשיו התחלת להתעניין בו יותר ממה שהוא הכיר עד עכשיו כנראה שהוא יבין לבד שאתה לא אוהב אותו באמת ולכן לא תהיה לו אפילו סיבה לשנות את המצב. יכול להיות שמאותו חבר הוא מקבל "כבוד" ו"הסכמה". וכנראה ממכם ההורים לא.

יכול להיות שלאחר שהילד יפתח וידבר על אותו חבר אנו נגלה שעם כל הבעיות ההתנהגותיות של אותו חבר, הילד שלנו דווקא מצא בו תכונות חיוביות שמאוד משלימות אותו ומעוררים בו חוזק. ואז נוכל לגלות דברים פנימיים של בנינו המתבגר שנמצא בגיל ההתבגרות תקופה מאוד לא פשוטה לילד עצמו, בו הוא יכול לשנות כל יום את דעתו מהקצה אל הקצה ולתפוס את החיים לפי מצבי רוח משתנים בקיצוניות. ונוכל דרך זה יותר לדעת מה יושב לילד על הלב ולקבל הבנה יותר פרטנית על קבלת ההחלטות שלו. כי דבר ראשון ההורים צריכים להבין מה עומד מאחרי החברות החדשה הזאת. יהיו ילדים שיפרטו יותר ויגידו מה גרם לחברות הזו להיווצר.

נקודה נוספת היא הבלטת כישורים. לחפש את הצדדים החזקים בחייו של הילד ולהעצים ולהבליט אותם. וככל שהילד יהיה עסוק יותר בעוצמה האישית שלו כך הוא פחות יתעסק בפכים קטנים. ובעיקר בעיקר הביטחון העצמי שלו יעלה, וזה יתרום הרבה שלא יתפתה ויחפש להיגרר.

אני מכיר מקרוב שני ילדים (5-8) שעברו שנתיים לא פשוטים כתוצאה מגירושין על רקע של אלימות קשה בין ההורים וראו דברים מזעזעים שהרסו להם את הנפש הילדותית והטהורה שלהם. הם היו בחרדות ועברו שלושה בתי ספר (וגם דירות) בשנתיים אלו, ובית הספר הנוכחי היה על סף ייאוש מלעשות משהו עם הילדים האלו, והנה מתחילת שנת הלימודים הנוכחית נראה שינוי מהקצה אל הקצה אצל הילדים ונהפכו ממש לאיש אחר לבלי הכר, והמורה שאל את האמא באסיפת הורים מה קרה כאן? והיא ענתה שעם כל הקושי הכלכלי שלה היא קנתה להם אורגנית והיא משלמת כל שבוע למורה לפסנתר שמגיעה לבית לחצי שעה ונותנת להם תרגילים לתרגול עד לשיעור הבא בעוד שבוע. וזה כבר שלושה חודשים והיא מרגישה שזה תרם הרבה לרוגע שלהם, ונתן להם הרבה ביטחון עצמי וחוזק.

וגם בענייננו יכול להיות שחיזוק של כישורים שלא היו מובלטים וידועים עד כה. וטיפוחם ועידודם יגרום הרבה לילד קירבה ומודעות ליכולות שלו ולאימון הבריא שההורים נותנים בו לעצמו. כי להפריד חברות זה דבר נורא לילד וגם לנער ולפעמים זה יכול להביא תוצאה הפוכה מזה שההורים רוצים לראות.  להגביל ולהעניש אדם שבמקור לא מבין מה הבעיה, זה לא מוביל לשום תוצאה חוץ ממרדנות. כדי להשיג תוצאות משמעותיות צריכים קודם לגרום לו להבין את הטעות שלו.

לסיכום: כדאי להיות מאוד שקול ואחראי במצב הזה עם כל הקושי והצער שבדבר, ובעיקר צריך קודם כל לאבחן ולנתח ע"י לקיחה של המצב כנתון ורק לאחר מכן לעשות את הצעד הקטן לשינוי מוצלח – בהצלחה.